לגו

הלגו הראשון שלי הגיע אלינו כשהייתי בת ארבע, ההורים שלי טסו לאמריקה בפעם הראשונה בחייהם. הם טסו לחתונה מאוד מפוארת שהיה בה קוד לבוש של טוקסידו לגברים ושמלות נשף לגברות. את אמא שלי אפילו הזמינו לכספת המשפחתית לבחור תכשיטים מתאימים.

בתמונות, אבא שלי בחליפה מהודרת ואמא שלי בשמלת קולר כחולה, שיער פארה פוסט וענק פנינים משגע.

את אחותי הקטנה ואותי שיכנו אצל סבתא גמילה לשישה שבועות!!! כי פעם ( בשנות השבעים ), אם כבר טסת לאמריקה זה היה להרבה זמן.

הם חזרו עם שש מזוודות ענקיות( כאלו בלי גלגלים ) מלאות בגודיס בשבילנו, בין הבגדים והבובות היה גם לגו, איך אהבתי לגו, שעות יכולתי לשבת , להרכיב ולהמציא סיפור.

הלגו הגיע בקופסת קלקר מצופה בקרטון עם צילומים ומחולקת בחלוקה פנימית מפלסטיק שקוף.

הקפדתי להחזיר הכל למקום, עם השנים, חלק מהלגו אבד, חלק לא נשמר כמו שהיה, בסוף סיימנו עם ערימת חלקים שנאספו ממארזים שונים לקופסת פלסטיק קשיחה עם מכסה.

כשילדי נולדו ניסיתי לעניין אותם בלגו, חשבתי שיאהבו כמוני, לצערי זה לא קרה.

אך לא אבדה תקוותינו והם דבקו בפליימוביל- נו שויין.

איך זה אצלכם? לגו? פליימוביל? איפה אתם מאכסנים? האם אתם מאלו ששומרים על האריזות המקוריות, כל אחת לפי הנושא שלה או מערבבים?

שתפו אותי