הם גרו בבית ענק עם בריכה במקום מאוד נחשב בארץ. הם מאוד עמידים ומעולם לא חסר להם דבר.
הילדים גדלו והקן התרוקן, כבר אף אחד לא שחה אצלם בבריכה ואף רגל פעוטה לא דרכה על הדשא הכל כך מטופח שלהם.
הבית נהיה להם גדול וקשה לתחזוקה, הם התעייפו.
הם בחרו לעבור לבית הרבה יותר קטן,
רק שהפעם הם יהיו חלק מקהילה שרובה בגילם ובכל יום יש מלא תוכניות לפעילויות מעניינות.
כן, הם החליטו על דיור מוגן ברמה הכי גבוהה שיש היום בארץ, עם כל הפסיליטיס הנחשקים והפעם הבריכה תהיה משותפת עם עוד דיירים.
נארזו לא מעט מטלטלין, אריזה מאוד ריגשית, נלקחו חפצים שכבר לא רלוונטים לשלב הזה בחיים,
יחד עם זאת, קשה היה לשחרר.
היא סיפרה לי שהיא אוהבת לאפות ואכן מצאתי בארגזי המטבח המון תבניות בגדלים שונים ובצורות מיוחדות.
שאלתי אותה מה תדירות האפייה, היה לה קשה לענות לי ובסוף אמרה: פעם בשבועיים.
יש להם המון כלים, מה שמתאים למשפחה שמארחת הרבה אנשים, חשבתי לעצמי, האם אלו כלים שנאספו עם השנים או שאלו משמשים עד היום כדי שכל המשפחה תתאסף יחד ויהנו ממטעמיה.
שאלתי אותה איפה חוגגים ראש השנה ופסח.
היא שיתפה אותי שבשנים האחרונות הם נוסעים להתארח אצל הילדים.
הם מקיפים את עצמם בהמון חפצים.
קשה להם לשחרר, הצעתי להם שאת מה שכבר לא משמש אותם נתרום, זה מצא חן בעיניהם ועזר להם להתקדם בתהליך סידור הבית.
הבית החדש לאט לאט התמלא, הארגזים התרוקנו ואז היא שיתפה אותי שלילה לפני שהמשאית הגיעה היא לא הצליחה להרדם.
הבנתי אותה, הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי לה שתזכור: ״ גם את רומא לא בנו ביום אחד ״.