יום שישי

כל יום שישי נסענו לבאר יעקוב, לבלות עם המשפחה מהצד של אמא, ראשית עצרנו אצל רחל ויוסי, בחורף תמיד היה ריח של מלוחיה על הגז ואורז לבן ליד. הינו מתכנסים בסלון ואוכלים מצלחות זכוכית בצבע בורדו מפנקות כאלו של בית.

היתה להם טלוויזיה גדולה והינו מרותקים לסרט הערבי , הכרנו את כל השחקנים והשחקניות, חלק ממש הערצנו ושמחנו שהיום שיחקו, אני זוכרת את המוזיקה, הדרמה, השפה המדוברת שהתגלגלה על הלשון, צחקנו, בכינו , חששנו, איזו נאיביות מתוקה זו היתה.

היום קשה מאוד למצוא מכנה משותף אחד לילדי ישראל, איזה קונצנזוס שכולם גדלו עליו ולפיו אפשר ליישר קו.

איזה ילד או ילדה בגילי לא צפה בסדרה ״ הלב ״?

אין דבר כזה, כולנו צפינו בריכוז מלא, בקיאים בכל הפרטים ומצפים לפרק הבא.

פרטו לנו על מיתרי הלב, הינו רגשנים ותמימים, היה בזה פשטות והמון יופי- היום כבר לא נמצא.

רוטינות חיים , דברים שחוזרים על עצמם, רפטטיביות שמרגיעה ילדים, הם יודעים למה לצפות, אם זה באוכל שחוזר על עצמו כל שבוע, מנהג משפחתי משותף, חווית צפייה בסידרה אהובה, ביקור אצל סבתא, דודים, דודות, מפגש, משחק, רכיבה על אופניים, נסיעה , יצירה, טיול…

איך היה יום שישי אצלכם?

היה משהו קבוע?

משהו שחזר על עצמו?

משהו שציפיתם לו?

חיכיתם לו כל השבוע?

ספרו לי