משאית

לדוד אברמל׳ה היתה משאית ענקית ממש.

טוב, הוא קיבוצניק אמיתי מנצר סירני, בחור חסון ושזוף עם חיוך של מיליון דולר.

סבתא גמילה קראה לו אברמה ואהבה לפנק אותו באוכל טעים, אחרי הכל הוא החתן של בת הזקונים במשפחה. בשבתות שבאנו לבקר בבאר יעקוב, מדי פעם קפצנו לבקר בקיבוץ, זו היתה הזדמנות לעלות על האופניים של הילדים של אברמה ולרכב ברחבי כבישי הקיבוץ המישורי ( בירושלים לא היו לנו- לא אופניים ולא מישור).

פעמים בודדות ממש ניתנה לנו הזמנה לעלות לקבינה של המשאית,מגובה של ילד זו חוויה של ממש ושם בפנים זה הרגיש כמו בית קטן שמשקיף מגבוה על שדות הקיבוץ, הרגשתי כאילו עליתי לבית עץ משודרג ושם היה הכל, אפילו כרית למנוחה בזמן נסיעה ארוכה וחשבתי לעצמי וואו זה ממש בית קטן:״ הבית של אברמה״.

יש בתים שאני מסדרת היום והם קטנים ממש, יחד עם זאת הם סופר יעילים וחשבו שם בעיצוב החלל על כל פרט ופרט, ממש כמו במשאית של אברמה.

במיוחד בדירות צפופות נדרשת מלאכת מחשבת בארגון וסידור כדי שיהיה נעים לשהות בבית ולהנות ממנו.למי מכם שגרים בדירות עם מספר לא רב של מטרים רבועים יש תחושה שאם הבית היה מאורגן אחרת דברים היו מרגישים טוב יותר? מה אתם עושים על מנת לשנות? אשמח לעזור בטיפים, נסו אותי.